החלטה בתיק רת"ק 55990-12-12

הרקע וטענות הצדדים :

1.         המבקש ותובע נוסף (להלן: " התובעים") הזמינו דרך אתר האינטרנט של המשיבה חבילת נופש לתקופה של 22 ימים, הכוללת טיסת הלוך ושוב מתל-אביב לאמסטרדם של חברת אל על ושהייה בבית מלון בעלות של 1496$ לשני אנשים. לאחר ביצוע ההזמנה ולאחר שיחה עם נציגת המשיבה, הובהר לתובעים על ידי נציגת המשיבה, כי העסקה כוללת טיסות הלוך ושוב ושהייה של יומיים בלבד בבית מלון, וכי אין המדובר בשהייה בבית מלון למשך מלוא התקופה, כפי שהובן על ידם וכעולה, לדבריהם, מהפרסום ומאישור ההזמנה שנשלח אליהם.

בעקבות אותן שיחות, לאחר שהתובעים הבינו כי המשיבה אינה מתכוונת לספק את החופשה כפי שהוזמנה ותוך שעות ספורות ממועד ביצוע ההזמנה, ביטלו התובעים את ההזמנה.

מכאן הגישו התובעים תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות, בה טענו התובעים כי המשיבה  הפרה את ההסכם להזמנת חבילת נופש; כי המשיבה פעלה בחוסר תום לב שכן המדובר בפרסום שקרי ביחס לתנאי העסקה, שיש בו משום הטעייה לפי חוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 ולפי חוק הגנת הצרכן תשמ"א-1981; וכי יש לחייב את המשיבה בתשלום של 32,700ש"ח- סכום המשקף את הנזק החוזי והפער הכספי בין הזמנה זו לבין רכישת אותה חבילת נופש דרך חברה אחרת. 

            מנגד, טענה המשיבה כי היא משמשת כמעין מתווכת, כאשר באמצעותה רוכשים הצרכנים שירותי נסיעות שמסופקים ומפורסמים על ידי אחרים; כי נוסח פרסום החבילה נעשה על ידי הספק, כאשר צוין שם כי המדובר בחבילת נופש ל-22 ימים ו-2 לילות בעלות של 748$ לאדם; וכי לתובעים לא נגרם כל נזק, שכן נציגת המשיבה הסבה את תשומת ליבם לכך שמדובר ב-2 לילות כשעה לאחר ביצוע ההזמנה והיא בוטלה על ידם.

2.         בית המשפט קמא קבע בפסק דינו, כי עיון בחבילה כפי שפורסמה, מעלה כי תקופת השהייה בבית מלון היא לשני לילות, אם כי ייתכן שהדברים נוסחו בחוסר בהירות. עוד קבע בית המשפט, כי נוצר מצג מטעה באשר לאמור בטופס אישור ההזמנה בנוגע לתקופת השהייה בבית מלון (שם  צוין : לינה וארוחת בוקר בבית מלון מיום 13.4.2012 עד 4.5.2012- נספח ב' לכתב התביעה).

יחד עם זאת, קבע בית המשפט כי אישור ההזמנה הינו בבחינת הסכם מותנה, שכן בהזמנה צוין כי אישור ההזמנה הינו בכפוף לקבלת אישור סופי מהספקים הרלוונטיים, ומכאן שלא מדובר בהסכם סופי. המשיבה אף יידעה את התובעים כי מדובר בשני לילות בלבד בבית מלון עוד באותו היום, הם ביטלו את ההזמנה ולכן לא נגרמו לתובעים נזקי הסתמכות, וכי  היחס בין מחיר העסקה לבין מה שהוצע בה, מעלה ספקות בנוגע להיתכנותה הכלכלית.

מכאן דחה בית המשפט את טענות התובעים באשר לנזק שנגרם להם. עם זאת מצא בית המשפט להורות כי לאור הטורח שנגרם לתובעים בגין השיחות בהן נדרשו לביטול העסקה,הנתבעת תשלם לתובעים פיצוי בסך של 1,500 ש"ח .

3.         כנגד פסק דין זה, הוגשה בקשת רשות הערעור שבפני, כשזו הוגשה על ידי המבקש בלבד (התובע מס' 1 בבית משפט קמא). בבקשת רשות הערעור חזר המבקש על עיקרי טענותיו, כפי שהועלו בבית משפט קמא. בנוסף טען המבקש, כי היה על בית המשפט קמא לפרש את ההסכם לטובת הצרכן כפי שנקבע בפסיקה; כי הנתבעת למעשה הודתה שההסכם בין הצדדים הינו חוזה מחייב; כי בית המשפט קבע שמדובר בחוזה מותנה בלא שטענה זו  הועלתה על ידי הנתבעת; וכי אף אם היה מדובר בחוזה מותנה, הרי שהנתבעת מצידה לא מילאה את חובתה לבצע את האמור בהתניה משלא ניסתה לדרוש מהספק את אישור העסקה.

דיון והכרעה :

4.         לאחר ששקלתי את טענות המבקש ועיינתי בפסק דינו של בית המשפט קמא, מצאתי כי יש לדחות את הבקשה, כאשר לא סברתי כי יש לבקש את תגובת המשיבים, זאת בהתאם לסמכותי לפי תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד -1984.

5.         תכליתו של בית המשפט לתביעות קטנות היא למנוע מן האזרח הפשוט את הקשיים הכרוכים בהגשת תביעה במסלולים המקובלים, על ידי הליך מהיר ולא יקר, וזאת בעוד שהגשת תביעה במסלולים הרגילים לעיתים אינה כדאית בשל סכום התביעה הנמוך אל מול עלות ניהול ההליך. בתי המשפט לתביעות קטנות נועדו אף למנוע את הצפתם של בתי המשפט בתביעות בסכומים קטנים על ידי ניהול ההליך בצורה מהירה ויעילה.

ברע"א 292/93 סרבוז נ' אופק בע"מ, פ"ד מח(3) 177, עמ' 191 (1994) סיכם בית המשפט העליון את מטרתו של בית המשפט לתביעות קטנות בזו הלשון:

                   " בעניין זה יודגש כי אופיים של ההליכים היו אמצעי ולא מטרה בפני עצמה. מוסד התביעות הקטנות לא נוצר מתוך מטרה לפתח שיטת דיון יעילה ומהירה כשהיא לעצמה, כי אם מתוך הרצון לסייע לאזרחים ולצרכנים הקטנים להביא את עניינם לפני ערכאה שיפוטית. אלא שכדי להשיג את המטרה הסופית יש הכרח בצמצום הדרישות הפורמאליות ובפישוט ההליכים המקובלים בערכאות השיפוט הרגילות. אמור מעתה: אם כי הליכי דיון מהירים, זולים ובלתי פורמאליים אינם תכליתו של מוסד התביעות הקטנות, יש לייחס להם חשיבות ראשונה במעלה, באשר בלעדיהם לא ניתן להגשים את התכלית שלשמה נוצר מוסד זה, היא פתיחת שערי המשפט בפני האזרח הקטן".

            ראו גם: רע"א 5711/08 רשל פרטוק נ' סול טורג'מן בע"מ (17.9.09); רע"א 7711/06 המכללה המשותפת בע"מ נ' שרית מנדל (18.1.07).

6.         המחוקק אף קבע, כי ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות יהיה ברשות (סעיף 64 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ב-1982). מכאן נובע המשקל המשמעותי שיש ליתן להכרעת בית המשפט אשר בפניו נדון העניין. בשים לב לייחודו של ההליך כמתואר לעיל ואופן הדיון בבית המשפט לתביעות קטנות, נקבע כי בקשת רשות ערעור לא תתקבל כדבר שבשגרה, מאחר ויהיה בכך להביא להארכת ההתדיינות ולייקור ההליך, ובכך תסוכל מטרתו של בית המשפט לתביעות קטנות.

7.         העובדה כי המדובר בתביעה בה התובעים הינם עורכי דין, וכי מטעם זה אף ניתן למשיבה  אישור לייצוג בהליך,  אין בה כדי לשנות ממהותו, אופיו, מאפייניו ומטרתו של הליך זה- להוות הליך מהיר וזריז.

8.         ומן הכלל אל הפרט- בית המשפט קמא לאחר ששמע את הצדדים באריכות, בחן את  המסמכים והעדויות השונות אשר הובאו בפניו, קבע כי אישור ההזמנה שנשלח על ידי המשיבה אל התובעים הינו בבחינת הסכם המותנה באישור הספקים הרלוונטיים, וכי לתובעים לא נגרם כל נזק בגין הסתמכות על פרסום המשיבה.

המבקש בבקשת רשות הערעור חזר על טענותיו כפי שהועלו בבית המשפט קמא, תוך שהוא מבקש כי בית המשפט זה, יתערב במסקנותיו העובדתיות של בית המשפט ובמסקנות המשפטיות שהתקבלו בעקבות האמור. בחנתי טענות המבקש ולא מצאתי כל עילה המצדיקה התערבות, לא בקביעות העובדתיות ולא במסקנות אליהן הגיע בית המשפט.